<h1>תניא רבתי סימן כ"ד</h1>
<h2>דף מא:</h2>
וברכת היין פוטרת כל מיני משקה, לפי שהוא עיקר וחשוב וחביב מכל המשקים לפיכך הוא עיקר לענין ברכה ופוטר בברכתו כל שאר המשקים והן טפלים לו, כמו שהפת חשובה מכל שאר הדברים ופוטר כל שאר המאכלים בברכתו חוץ מן היין שגורם ברכה לעצמו. כתב רבינו שלמה ז"ל השותה מים בסעודה ואין לו יין כי אם מים, צריך לברך על כל פעם ופעם ששותה, לפי שאין קבע לשתיתו שבכל פעם ופעם שהוא שותה מחשב בדעתו שלא ישתה עוד בסעודתו, ומה שהוא חוזר ושותה לא מפני חביבות המים אלא מפני צמאו ולכך צריך לברך. אבל יין ושכר ושאר המשקים החשובים לו יש קביעות לשתייתן, שהרי כמה פעמים הוא שותה מהם ואינו צמא אלא מתוך חביבות המשקה הוא שותה אותם. הלכך אין צריך לברך אלא פעם אחת. השורה פתו ביין או בשום משקה, כתב רבינו שלמה ז"ל שהפת פוטרתן. ולעולם אינו חייב לברך בורא פרי הגפן או שהכל עד שישתה המשקה דרך שתיה. לפיכך נראה שטוב לברך תחלה על המשקה ואחר כך ישרה בו פתו. וכן נמי כשנותנים היין בקערה עם המלח כדי לטבול בו את הבשר, אינו צריך לברך. דהוה ליה בשר עיקר והבשר כבר נפטר בברכת המוציא. ואפילו אוכל בשר בלא פת על ידי טבול מברך על הבשר שהוא עיקר ופוטר טבולו מן הברכה שהוא טפל. וי"מ היין פוטר את כל מיני משקה, דוקא כשעירבם יחד עם היין, אבל אם שתה שאר המשקין בתוך האכילה מבלעדי יין, אין ברכת היין פוטרתן וצריך לברך עליהן.
<h2>דף מב:</h2>
בא להם יין בתוך המזון, אינו צריך ליטול רשות ולומר ברשות רבותי. שהרי כל אחד ואחד מברך לעצמו, לפי שאין בית הבליעה פנוי וכל אחד טרוד באכילתו ואינו נותן דעתו לשמוע ברכה לפיכך אין נפטרים בברכת אחד מהן, אלא אם כן יניחו אכילתם בשעה שזה מברך שיהא בית הבליעה פנוי. לכך הוא אומר סברו מורי כדי שיניחו את אכילתם ויתנו דעת לשמוע את הברכה ויענו אחריו אמן. ואם תאמר הרי קידוש והבדלה וברכת המזון שבית הבליעה פנוי אם כן למה אנו אומרים סברו מורי, כדי שלא לחלוק בברכת היין, כי לא תקנו הדבר מתחלה אלא בברכת היין שבתוך הסעודה. וטעמא כדאמרינן, ואח"כ נהגו לאומרו בכל ברכות היין כדי שלא לחלוק. (מג.) שאלו את בן זומא מפני מה אמרו בא להם יין בתוך הסעודה כל אחד מברך לעצמו, אמר להם הואיל ואין בית הבליעה פנוי. ירושלמי אמר רבי מנא הדא אמרה הדין דעטיש בגו מיכליה אסיר למימר ליה וייסי (אסותא, רפואה) בגין סכנתא דנפשא.
<h2>דף מג.</h2>
אין מרשין אלא על הפת, ואין מסבירין אלא על היין. מה טעם, לחם שהוא רשות שאם רוצה שלא לאכול לחם אפילו בשבת הרשות בידו. לפיכך נוטל רשות כדי שיסכימו כולם דעתן. אבל בברכת המזון וקידוש והבדלה שהן חובה, אין צריך ליטול רשות אלא סברו מרנן או סברו רבותי כלומר תנו דעתכם אל הברכה כדי לצאת ידי חובה. והן עונין לחיים. וכן יין שבתוך הסעודה אין צריך ליטול רשות, שהרי מכיון שיש להם לאכול אי אפשר בלא שתיה. ולפיכך צריך לומר סברו, שהיין גורם לדברים הרבה שאינן הגונים, שמביא לידי שטות ושכרות ושממון, דכתיב (תהלים קד) ויין ישמח לבב אנוש. ישמה כתיב, לשון שממה. זכה משמחו. לא זכה משממו. על כן הוא אומר סברו. ומפני הפחד אומר כך. והן עונין לחיים. כלומר רצוננו וסברתנו לשתות יין לחיים. וכדי שלא יבוא קלקול לזה המקדים לשתות לפני כולם, לפיכך הוא מזמנן. שמאחר שרצון כולם לשתות בסעודה לא יבוא אחד מהן לידי קלקול, שזכות הרבים גדול הוא. וכולם ישתו לשמחה ולחיים. עוד מצאתי בשם החבר רבי בנימן בר' אברהם הרופא שכתב בשם החבר ר' יצחק רבו, מה שאומר סברו בברכת היין לפי מה שאומר במסכת סנהדרין שהמחוייב מיתה בבית דין היו משקין אותו קורט (גרגיר) של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו עליו. על כן אומרים סברו, כלו' תנו דעתכם להבין מה יין הוא זה שאנו שותין שמא יש בו דבר של טירוף. והן עונין לו לחיים, כלומר שתה בלב טוב כי יין זה יין של חיים הוא. ובשם רבינו יצחק בר' יהודה ז"ל מצאתי, למה אמרו סברו על היין. לפי שהיין הביא קללה לעולם והזיק בימי נח שנשתכר מן היין וקלל כנען בנו על כן אומרים סברו מורי, כלומר תבינו שיש בדעתי לשתות מדבר שיצא ממנו קללה וגם אתם בדעתכם לשתות ממנו והלואי שלא יזיק לי כלום. ועל כן רגילין בני אדם להשיב אחריו לחיים, כלומר לחיים תהיה לך אותה שתיה ולא להזיק. סוף כל אלו הטעמים והפירושים נראה, שלפיכך אומרים סברו מורי ורבותי כדי להשמיע המסובין ויענו אחריו אמן. ומה שמשיבין לחיים, כאדם המשיב דרך כבוד לחבירו, כשחבירו אומר לו רצוני לעשות כך וכך והוא משיבו תעשה לחיים ולשלום.
<h2>דף נ:</h2>
ויין בין מזוג בין שאינו מזוג מברכין עליו בורא פרי הגפן. ויין מגתו נמי מברכין עליו בורא פרי הגפן. ושמרים שסיננן. אעפ"י שיש בהן טעם יין קיוהא בעלמא הוא ואין מברכין עליו בורא פרי הגפן, אבל השליך שלש מדות מיין בשמרים והוציא מהן ארבע. מברכין עליו בורא פרי הגפן. ומסתברא דוקא כשיש בהן טעם יין. מצאתי בשם בעל התרומה. חומץ יין אף על פי שהתלמוד מתיר ליגע בו כותי, מכל מקום החומץ שלנו אסור. לפי שאין אנו בקיאין בשיעור חוזקו ומתי קרוי חומץ ומתי קרוי יין. מיהו לענין ברכה. משעה שדרך בני אדם נמנעין לשתות ממנו מחמת חומצו. אין מברכין עליו בורא פרי הגפן. ועל הקונדיטון שעושין אותו מיין ומדבש ופלפלין ובשמים, מברכין עליו בורא פרי הגפן. וכן הוא בירושלמי. מהו לצאת בקונדיטון בארבעה כוסות של פסח. מדתני בר קפרא קונדיטון כיין הוא, הדא אמרה יוצאים בו. הילכך מברכין עליו בורא פרי הגפן. וכן מצאתי בשם הר' אביגדור כהן צדק ז"ל שהיינומלין (יין דבש ופלפלין) מברכין עליו בורא פרי הגפן. ויין מבושל שנתבשל אפילו מעט. אין מברכין עליו בורא פרי הגפן אלא שהכל. כך מצאתי בשם רב אבן גיאת. ובשם רבינו יצחק הגדול. ובשם רב פלטוי גאון ז"ל. אבל רבינו ישעיה ז"ל כתב דיין מבושל מברכין עליו בורא פרי הגפן. דאדרבה השביחו מכמות שהיה מתחלה. וכן הוא בירושלמי. מהו לצאת ביין מבושל. ר' יודא אומר יוצאין ביין מבושל. רבי יודא כדעתיה. דר' יודא שתי ארבעא כסי דפיסחא והדיק רישיה עד עצרת. לפיכך יין מבושל לא יצא מתורת יין ומברכין עליו בורא פרי הגפן.
<h2>דף נט:</h2>
ואם בא לבני המסיבה יין אחר צריך לברך הטוב והמטיב. רבינו שלמה ור"ח ז"ל פירשו דוקא כשהיה האחרון טוב מן הראשון אז צריך לברך הטוב והמטיב. אבל אם הוא גרוע מן הראשון אינו מברך עליו. ובעל הדברות כתב מסתברא דעל רוב היין שבא לפניו מברך הטוב והמטיב ולא משום חשיבות. דאטו כי גריע מי מברך דיין האמת. וגרסינן בירושלמי. רבי על כל חבית שהיה פותח היה מברך. ומהו מברך. רבי יצחק רבא בשם רבי, ברוך הטוב והמטיב. וכי אחרון משובח הוה. ומאחר דמקמי דלישתיה מברך היכי ידע חשיבותיה. ורבינו חננאל פירש שינוי יין הוא כל שלא שתה ממנו שלשים יום. והא דאמר שינוי יין צריך לברך הטוב והמטיב, דוקא שיש עמו אחרים שישתו עמו ואפילו בניו ואשתו. אבל אם אין אחרים שישתו עמו אין צריך לברך. מצאתי בשם הגאונים ז"ל למה אין מברכין הטוב והמטיב על שנוי הפת כמו שאנו מברכין על שנוי יין. שהפת גמרו בידי אדם והיין גמרו בידי שמים. ומצאתי בשם החבר רבי בנימן בר' אברהם הרופא, לפי שהיינות משונים בטעמם ובמראיהן. יש מהן אדום ויש מהן לבן ויש מהן מכמה גונים, מה שאין כן בפת. ועוד שהיין הוא דבר של שמחה דכתיב (שופטים ט) המשמח אלהים ואנשים. ודעת האדם נוחה הימנו. מידי דהוה אבונה בית חדש וקונה כלים חדשים. שצריך לברך על כל פעם שקונה ואפילו יש לו כיוצא בהן. אבל על הפת מאי זה טעם יברך על שנוי הפת. ומסתברא שמברכין על שנוי היין ואין מברכין על שנוי הפת. לפי שהפת אינו נאכל אלא לעתים קבועים וכשהאדם רעב. לפיכך אין מברכין הטוב והמטיב. אבל שתיית היין אין עתו קבוע. ורוב בני אדם אין שותין אותו מחמת צמא אלא מחמת חביבותו וחשיבותו. ובשם הר' שמואל ב"ר יהודה ז"ל מצאתי, לפי שהנס שנעשה בכרמים על הרוגי ביתר שלא הסריחו כשנעשו גדר לכרמים. ואז כשתיקנו הטוב והמטיב בברכת המזון, תיקנו לברך הטוב והמטיב על שנוי היין.
